על חשיבה ביוגרפית ועל תרומתה לשדה הטיפולי

מאמר זה מבוסס על הרצאה שנתתי במאי 2018 בכנס הישראלי התשיעי לחקר רוחניות עכשווית באוניברסיטת חיפה.
המאמר מציג את עיקריה של שיטתו הפילוסופית של שטיינר ואת שלוש נקודות המבט על תהליך הטיפול הנפשי שמאפשר הדיאלוג בינה לבין החשיבה הפסיכואנליטית:
נקודת מבט הכרתית, שמבעדה נתפס תהליך זה כתהליך של התרחבות התודעה; נקודת מבט אונטולוגית שקושרת בין התרחבות תודעתית לבין התפתחות ה"אני"; ונקודת מבט אתית שמתארת את אפשרות התפתחותו של אדם אל עבר מהותו כישות ייחודית, מוסרית וחופשית.
מתוך שילובן של נקודות מבט אלו, מציע המאמר לראות בתהליך של טיפול נפשי דרך מודרנית להתפתחות רוחנית.

מאמר זה הינו מאמר מבוא למדור "ביוגרפיה, התפתחות וריפוי" שכתבתי במגזין "אדם-עולם" בשנים 2012-2014.
המאמר מציג את ייחודה של החשיבה האנתרופוסופית על הנפש האנושית ומתאר את הולדתו והתפתחותו של תחום הטיפול הביוגרפי (בחמשת המאמרים הראשונים של המדור עדיין השתמשתי במושג "ייעוץ ביוגרפי". המאמר השישי יסביר מדוע בחרתי לשנותו ל"טיפול ביוגרפי").

מאמר זה מתבונן בסיפור גן-עדן ומתאר באמצעותו את הארכיטיפים של פציעה וריפוי. ארכיטיפ הפציעה קשור במוגבלותה של הידיעה העצמית שקיבלו אדם וחווה כשאכלו מעץ הדעת ובאובדנה של חווית נראותם על-ידי אלוהים: בעקבות הגירוש מגן עדן, בני אדם אינם חווים את אפשרות ההיראות לעומק מהותם, ואילו עיניהם שלהם, שנפקחו, אינן מסוגלות לאפשר ראייה כזו. תוך קישור למושג ה"זולתעצמי" הקוהוטיאני, מגדיר המאמר את ארכיטיפ הריפוי כחתירה ל"ראייה" של אדם במהותו השלמה.
המאמר פורסם בגיליון 20 של מגזין "אדם-עולם".