"המתבונן במהותה של הביוגרפיה מבין כי מבחינה רוחנית מהווה כל אדם מין בפני עצמו״;התבוננות ביוגרפית כפרקטיקה טיפולית

מאמר זה מתבונן בסיפור גן-עדן ומתאר באמצעותו את הארכיטיפים של פציעה וריפוי. ארכיטיפ הפציעה קשור במוגבלותה של הידיעה העצמית שקיבלו אדם וחווה כשאכלו מעץ הדעת ובאובדנה של חווית נראותם על-ידי אלוהים: בעקבות הגירוש מגן עדן, בני אדם אינם חווים את אפשרות ההיראות לעומק מהותם, ואילו עיניהם שלהם, שנפקחו, אינן מסוגלות לאפשר ראייה כזו. תוך קישור למושג ה"זולתעצמי" הקוהוטיאני, מגדיר המאמר את ארכיטיפ הריפוי כחתירה ל"ראייה" של אדם במהותו השלמה.
המאמר פורסם בגיליון 20 של מגזין "אדם-עולם".

הרצאה ראשונה במסגרת סדרת הוובינרים "בין פרויד לשטיינר; חשיבה טיפולית פסיכודינמית-אנתרופוסופית" של מרכז "גוף-נפש" בקיץ 2021. הרצאה זו בוחנת היבטים שונים של הדיאלוג
בין משנתו של שטיינר לבין החשיבה הטיפולית הפסיכודינמית; עומדת על האופן בו מתאר שטיינר את ה"אני" האנושי – כרוח אינדיווידואלית וייחודית מחד גיסא, וכמאוחד עם רוח העולם מאידך גיסא; ומתארת את משמעויותיו של דיאלוג זה עבור השדה הטיפולי.

תוך התבססות על שלוש נקודות מבט על האדם שביניהן קושרת משנתו הפילוסופית של שטיינר – נקודת המבט האונטולוגית, נקודת המבט האפיסטמולוגית ונקודת המבט האתית – מתאר מאמר זה את ייחודה של התפיסה האנתרופוסופית ביחס לביוגרפיה האנושית. הביוגרפיה האנושית מתוארת כתהליך התפתחותי המאפשר את התהוותו של אדם – במהלכן של תקופות החיים השונות, ומתוך התמודדות עם האתגרים שהן מזמנות – לעצמיותו. עצמיות זו נתפסת כישות שההתבוננות, הידיעה, המוסריות והחופש שייכים למהותה; התהליך הביוגרפי של אותה ישות מתהווה כאתיקה הקושרת התפתחות, הכרה, מוסריות וחירות.
המאמר פורסם בגיליון "ביוגרפיות 2018" של מגזין "אדם-עולם".