ביוגרפיה; התפתחות וריפוי: 3. על הרלוונטיות של תיאור המפגש עם שומר הסף להבנת הייעוץ הביוגרפי

מאמר שלישי במסגרת המדור "ביוגרפיה; התפתחות וריפוי" שכתבתי במגזין "אדם-עולם" בשנים 2012-2014. מאמר זה מתייחס לתיאור ההתרחשות הרוחנית אותה מכנה שטיינר ה"מפגש עם שומר הסף" ולקשר ההכרחי שמדגים תיאור זה בין דרך רוחנית לבין תהליכים נפשיים: התפתחות אל עבר מגע עם מציאות רוחנית מחייבת מפגש של אדם עם ההיבטים השונים של מה שחי באופנים בלתי מודעים בנפשו.

אופייך מראה גם מן היפה גם מן המכוער. אתה עצמך גרמת לשניהם על-ידי חוויות ומחשבות, אותן לא ידעת עד כה… אבל עכשיו יתגלו לפניך כל הצדדים הטובים והרעים של מהלכי חייך הקודמים. עד כה היו הם שזורים בישותך שלך, הם היו בתוכך ונבצר ממך לראותם… אולם עתה הם מתירים עצמם מתוכך.. הם מתגבשים לדמות עצמאית, אותה אתה מסוגל לראות… ואני – אני עצמי הנני הישות אשר גיבשה לה את דמותה ממעשיך הטובים והרעים. (1).

במילים אלו, כך בתיאורו של רודולף שטיינר, פונה אל האדם דמות המכונה "שומר הסף". הפגישה עם שומר הסף הקטן (2) מתרחשת כחלק ממסע ההתקדשות – התהוות האפשרות למגע עם מציאות רוחית של עולמות עילאיים. על מנת להיכנס בתודעתו אל עולמות הרוח ולרכוש את הכושר למפגש עם ישויות על חושיות, חייב אדם לעבור את סף עולם הרוח; על הסף הזה ניצב שומר הסף וחוסם את הגישה אל העולם שמעבר. על מנת לעבור את הסף נדרש תלמיד מדע הרוח להיות מסוגל למפגש הלא קל עם דמות זו, שמהווה את מכלול ההיבטים – המודעים והבלתי מודעים – של אישיותו. על האדם העומד על סף עולם הרוח לפגוש את מה שחי בעולמו הפנימי: לפגוש את עצמו – לא את מה שהוא מספר לעצמו על עצמו, ולא כמו שהיה רוצה להכיר את עצמו – אלא מתוך מגע עם מה שחי בו ועם מה שבדרך כלל הוא נמנע מלפגוש ומלהכיר.

מתיאור זה מתברר שהתפתחות רוחנית מחייבת מפגש של אדם עם עצמו מתוך נכונות לבחון את האופנים בהם הוא פועל בעולם ואת מה שחי עמוק בקרבו ומניע אותו, גם בדרכים שהוא אינו מודע להן. התפתחות רוחנית מעין זו איננה אפשרית ללא היכרות מעמיקה של אדם עם מה שחי בנפשו – באופן מודע ולא מודע כאחד. אומץ לב דרוש לו לאדם על מנת לראות את מה שחי בנפשו, להכיר ולגעת באותם היבטים חבויים שבדרך כלל הוא נימנע ממגע איתם: רגשות, חוויות ותחושות כמו כאב, חרדה, בושה, אשמה, כעס, קנאה – ועוד רבים אחרים, שמניעים את האדם בחייו ללא מודעותו.

המפגש עם דמותו של שומר הסף מעורר באדם שאיפה להשתנות ולהיטיב את עצמו. ואכן, על-מנת לעבור את הסף צריך האדם לקבל עליו את האחריות  והמחויבות לפעול תמידית לשינויה של דמות זו. שינוי זה דורש התמודדות קשה, אך שכרה העתידי בצידה; שומר הסף ממשיך ואומר לאדם:

אחרי שתעבור את הסף שלי, לא אעזבך לעולם – ואפילו לא לרגע קט – כדמות המופיעה תמיד לנגד עיניך. ובעתיד, בכל אשר תפעל או תחשוב שלא כיאות, מיד תבחין בעבירתך בצורת השחתה מכוערת ושטנית של דמותי… הנך נכנס עתה אל תוך הממלכה הזו, שם תפגוש ישויות על-חושיות. אושר עליון יהיה מנת חלקך. אבל חוק ברזל הוא כי תפגוש תחילה אותי בממלכה זו – אותי, יציר כפיך… והנני עומד לפניך כאמת מידה מוחשית למעשיך בעתיד… בתור יציר כפיך הלבשת לי צורה – ובזאת גם חובה עליך לעשות למען ייפוי צורתי (3).

מכאן מובן שלשומר הסף יש תפקיד בהכנת האדם לעתידו הרחוק, השואף לעבר ממלכות עילאיות. עתיד זה אינו מתרחש מאליו, ותיאורו של שטיינר מלמד שהתפתחות רוחנית מחייבת את המפגש המכאיב והלא קל של האדם עם חוסר השלמות שבמעשיו "הטובים והרעים", המהווים מראה למה מה שחי בתוך נפשו.   

בתיאורו של שטיינר מתגלה דמות שומר הסף "ככפיל של האדם בדו-מהותיותו… ובו, בשומר סף זה, משתקף בבירור, כמה מרוחק הוא עדיין מלהפוך לאותה דמות-אור נעלה אשר תוכל שוב לדור בעולם-הרוח הטהור" (4). בהשראת דברים אלו ניתן לומר שבבסיסו של אימפולס הייעוץ הביוגרפי, המתלווה למסעו של האדם למימושו של הציווי העתיק: "דע את עצמך!", מצויה ההבנה שיש לממש הנחיה ידועה זו באופן כפול: "דע את עצמך" – דע את ישותך הרוחית, את ה"אני" שלך כמהותך האמיתית; וכן, "דע את עצמך" בצורה נוספת – דע את נפשך, את מה שחי בקרבך, את הדפוסים, התבניות, את מה שמפעיל אותך וחי עמוק ובאופן בלתי מודע בעולמך הרגשי. מתוך כך תתהווה האפשרות לראות את הצדדים החבויים שבנפש האדם, על ה"חוויות והמחשבות אותן לא ידעת עד כה", המתחילים להתגבש ל"דמות עצמאית אותה אתה מסוגל לראות".

ידיעה עצמית כפולה זו – של מהותו הרוחית של האדם מחד, ושל מה שחי בנפשו מאידך, מהווה ביטוי לתמונת אדם המתייחסת הן למהות הרוחנית והן ל"כלים" שבתוכם חיה מהות זו ובאה לידי גילוי, ביטוי ומימוש. ה"אני", הנושא את מהותו הרוחית של האדם, חי במהלך החיים הארציים בתוך המעטפות האנושיות השונות, ובכללן הנפש, שעוברות תהליכי התפתחות, התחנכות והתמרה לאורך החיים, כך שתתהווינה לבית ראוי לרוחו של האדם (5).

הנפש האנושית מהווה כלי להתפתחות ולהתמרה עבור ה"אני" הרוחי של האדם, אך היא לעולם איננה מהווה כלי קיבול צלול לגמרי לרוחו. מהותו האמיתית של אדם תמיד גדולה, עמוקה ושלמה יותר מן הכלי האנושי שבו היא חיה; כולנו מהווים כלי שהינו מוגבל מטבעו לרוחנו ול"אני" הנושא אותה – כולנו במהותנו מהווים הרבה יותר ממה וממי שאנחנו. כאן נעוצה משמעותה העמוקה של התפתחות – כתהליך המאפשר לאדם להכיל, לממש ולתת ביטוי ליותר ויותר ממהותו.

אך כדי שתהליך זה יתרחש באופן נקי ונכון, הרי שלפני כל התרחבות נדרש האדם למפגש הלא קל שתואר לעיל עם מוגבלותו – באופן דומה לתיאור המפגש עם דמותו של שומר הסף. באורח בלתי נמנע קשורה התפתחות כזו לתקופות וזמנים של מצוקה, קושי ומשבר: זוהי התפתחות היוצרת כעין שבירה של הכלי – ואף שהינה מייסרת ומכאיבה, הרי שטמון בה פוטנציאל עתידי להתהוותם של הכלים לכאלו שיאפשרו בסופו של דבר ביטוי ומימוש נכון, נרחב ונקי יותר לרוחנו.

מתוך האמור לעיל ברור שבתקופתנו, בה חוצים בני אדם רבים את הסף וחווים חוויות רוחניות, הולכת וגוברת גם המצוקה הנפשית. בדרכים רבות פוגש אדם בימינו בחיים עצמם את עקבותיה של דמות "שומר הסף" המגבילה אותו, ומה שהיה בעבר נחלתו של המתקדש כחלק מתהליך ההתקדשות, הופך להיות כיום חלק בלתי נמנע מחיי היום יום של האדם. מתוך כך מהווים למעשה מעגלי עבודתו, מערכות היחסים שלו, הזוגיות, ההורות ועוד – מקדש מסתורין לדרך ההתקדשות המודרנית, על אתגרי הידיעה העצמית וההתמודדויות שהיא דורשת.

מזווית זו ניתן לראות את מקצוע הייעוץ הביוגרפי, המתהווה בימינו, כדרך תרפויטית המאפשרת להתמודד עם המצוקה הנפשית המאפיינת את תקופתנו  (6), מתוך הבנת ייחודו המהותי של הקשר, שתואר לעיל, שבין דרך רוחנית לבין תהליך נפשי שמתחייב מתוכה. ממעמקיה של הבנה זו מאפשר תהליך הייעוץ הביוגרפי עבודה על קשייו ואתגריו הנפשיים של המטופל, תוך הבנת משמעותה לריפויו ולהתפתחותו הרוחנית. כך מהווה הייעוץ הביוגרפי נתיב חניכה בן זמננו, המאפשר לאדם "לעשות למען ייפוי צורתו" של דמות שומר הסף בתוך חדר הטיפולים, כחלק מתהליך של התפתחות רוחנית המתרחש בתוך החיים עצמם. זאת בהשראת דבריו של שטיינר: "בנסותך להתקדם צעד אחד למען הגעה לידי הכרת אמיתות נסתרות, התקדם בעת ובעונה אחת, שלושה צעדים לקראת השלמת אופייך אל הטוב" (7).

מאמר 3 במדור "ביוגרפיה; התפתחות וריפוי", גיליון 24 של מגזין "אדם-עולם", אביב 2013. 


  1. שטיינר, ר., כיצד קונים דעת העולמות העליונים, הוצאת מיכאל, עמ' 126.
  2. מאמר זה מתייחס ל"שומר הסף הקטן". להבחנה בינו לבין "שומר הסף הגדול" – שם, עמ' 136.  
  3. שם, עמ' 126.
  4. שם, עמ' 135.
  5. "על לידת האני ואתגרי התפתחות התודעה העצמית", מאת טלי סלע, "אדם-עולם", גיליון 23.
  6. "על הנפש – דרכי התפתחות וריפוי", מאת טלי סלע, "אדם-עולם", גיליון 22.
  7.  שטיינר, שם, עמ' 48.

ד"ר טלי סלע

מטפלת ביוגרפית מוסמכת, בעלת תואר דוקטור לפרשנות ותרבות מאוניברסיטת בר-אילן. עוסקת בטיפול פרטני וזוגי בגישה שמשלבת בין תמונת האדם והפילוסופיה האחדותית של רודולף שטיינר לבין החשיבה הפסיכודינמית. כותבת ומלמדת במסגרות שונות.

מאמרים נוספים

ביוגרפיה; התפתחות וריפוי: 5. "פצע וצרי, אופל ואור" (1); על ממשותה הרוחנית של חווית הריפוי הנפשי

מאמר חמישי במסגרת המדור "ביוגרפיה; התפתחות וריפוי" שכתבתי במגזין "אדם-עולם" בשנים 2012-2014.
מאמר זה מתאר אופנים שונים שבהם נחווים תהליכים של ריפוי נפשי ועומד על ממשותם הרוחנית של תהליכים אלו, ברוח דבריו של שטיינר: "תהליך המחלה הוא שאלה… התשובה עליה היא תהליך הריפוי".

קרא עוד

ביוגרפיה כאתיקה של הכרה, התפתחות וחירות; ייחודה של התפיסה האנתרופוסופית ביחס לביוגרפיה

תוך התבססות על שלוש נקודות מבט על האדם שביניהן קושרת משנתו הפילוסופית של שטיינר – נקודת המבט האונטולוגית, נקודת המבט האפיסטמולוגית ונקודת המבט האתית – מתאר מאמר זה את ייחודה של התפיסה האנתרופוסופית ביחס לביוגרפיה האנושית. הביוגרפיה האנושית מתוארת כתהליך התפתחותי המאפשר את התהוותו של אדם – במהלכן של תקופות החיים השונות, ומתוך התמודדות עם האתגרים שהן מזמנות – לעצמיותו. עצמיות זו נתפסת כישות שההתבוננות, הידיעה, המוסריות והחופש שייכים למהותה; התהליך הביוגרפי של אותה ישות מתהווה כאתיקה הקושרת התפתחות, הכרה, מוסריות וחירות.
המאמר פורסם בגיליון "ביוגרפיות 2018" של מגזין "אדם-עולם".

קרא עוד

Look into The Depths within Yourself and Find the Outside World": The Contribution of Rudolf Steiner’s Monistic Philosophy to Psychoanalytic Conceptualization. In D. Lemberger (Ed.), Psychoanalytic Investigations in Philosophy; An Interdisciplinary Exploration of Current Existential Challenges

This paper presents a conceptual dialogue between Rudolf Steiner’s philosophy and psychoanalytic thinking. Steiner (1861-1925) is mainly known as the founder of anthroposophy and the educational system based upon it, but the scope of his conceptual paradigm is much wider: The monism of his philosophical framework offers an alternative to the fissure – implied by Cartesian and Kantian dualism – between the human subject and the world.
The paper argues that the dialogue between Steiner’s philosophy and psychoanalysis enriches both disciplines: it establishes a philosophical substrate for conceptualizing interpersonal processes that is lacking in psychoanalysis, while providing Steiner’s monistic framework with a substrate for therapeutic practice.
In creating and examining this interdisciplinary dialogue, the paper uses methodological concepts that relate to the dialogical nature of interpretation and understanding: Gadamer’s “fusion of horizons”; Wittgenstein’s “language-games”; and the concept of “worldview” (Weltanschauung) – as it is construed, differentially, by Wittgenstein and Steiner.
Utilizing three concepts that represent different psychoanalytic schools – “projective identification,” “transitional space,” and “self-object”/“selfobject” – the paper examines the shared language that may emerge through the dialogue between the psychoanalytic theorizations of Klein, Winnicott and Kohut, and the philosophy of Steiner.

קרא עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן