במסה המפורסמת "אני ואתה" כותב מרטין בובר את המילים הבאות:
אב הדיבר "אני-אתה" אינו יכול להיאמר אלא בכל הישות… אני נהיה עם ה"אתה". עם שאני נהיה ל"אני" אני אומר "אתה". כל חיי אמת פגישה הם. הזיקה ל"אתה" ללא חציצה היא… רק במקום שכלים ומתערערים כל האמצעים והמחיצות שם מתארעת הפגישה… (1).
אדם פוגש באדם; מה מתרחש ביניהם? האם האדם שיוצא מן המפגש הינו אותו האדם שנכנס אליו? האם השתנה? כיצד? מטפל ומטופל יושבים ביחד בחדר הטיפולים, יוצרים קשר ומערכת יחסים. הם נמצאים שם כדי לאפשר למטופל תהליך, ריפוי, צמיחה. מתוך מה מתאפשרים הללו? מה מתרחש במסתרי המפגש, הקשר ומערכות היחסים שבין בני אדם? מה יכול מפגש אנושי לאפשר ובאילו אופנים?
מרטין בובר אומר ש"כל חיי אמת פגישה הם"; שטיינר, שמתייחס גם הוא למסתורין המפגש האנושי, מתאר אותו כך:
את ה"אני" האמיתי… אין אפשרות למצוא היום בהתבוננות אל תוך ישותו של האדם, כל זמן שישות זו מאוחדת עם גופו. רק באופן בלתי ישיר חווה האדם משהו מ"אני" זה; כאשר הוא נכנס לקשר עם בני אדם אחרים… כאשר אנו פוגשים אדם אחר ומשהו הקשור בגורלנו שלנו מתרחש בינינו לבין האדם האחר, אז נכנס לתוכנו משהו מה"אני" האמיתי שלנו…" הוא ממשיך ומתאר כיצד "בני אדם בעתיד… יצטרכו להרגיל את עצמם לראות את ה"אני" שלהם רק מחוץ לעצמם. המצב המוזר שיהיה הוא שכל אדם שנפגוש ושקשור אלינו, יהיה לו יותר קשר ל"אני" שלנו משיש למה שסגור בתוך עורנו. אנו מתקדמים אל עבר תקופה עתידית שבה יאמר האדם לעצמו: העצמי שלי נמצא שם בחוץ בכל אלו שאותם אני פוגש. פחות מכל הוא נמצא בתוכי… (2).
התפתחות מתוך מפגש
בימינו, אם כך, עוברת האפשרות של אדם למגע עם מהותו הרוחית דרך המפגש עם בני אדם אחרים; מתוך מפגש אנושי יכול האדם לבוא במגע עם משהו מה"אני" שלו עצמו, שכן היבטים של זה חיים בבני האדם השונים שקשורים אליו. מערכות היחסים שיוצרים בני אדם בחייהם עשויות לאפשר להם מגע וקשר עם מהותם הרוחנית. בתקופות קדומות התרחש תהליך ההתקדשות במקדשי מסתורין, בהם עבר המועמד להתקדשות תהליך אישי משמעותי ותובעני. בתקופה בה אנו חיים, כך מתוך תיאורו של שטיינר, האפשרות למגע עם המהות הרוחית עוברת לספירה הבין-אישית, לקשר עם בני אדם אחרים – כך שמקדש המסתורין, המהווה את זירת תהליך ההתקדשות, מצוי בתוככי המפגש שבין אדם לאדם.
בהקשר אחר אומר שטיינר דברים ששופכים אור נוסף על תמונה זו:
אין העולם הרוחי כעולם הפיסי. בעולם הפיסי עומד אתה מחוץ לאדם זולתך. ניצב הנך מחוץ לאותם אנשים עימם יש לך מגע הדוק. בינך לבין זולתך מצוי לפחות אויר, ולכל אחד ואחד עורו שלו… דבר זה אינו מתאפשר עוד בעוברך דרך שער המוות ובשוכנך בעולם הרוחי… בעולם הרוחי חיים בני אדם לגמרי זה בפנים זה.. (3).
האני שבאחר
שטיינר ממשיך ומסביר כי העובדה שבעולם הרוח חיים בני אדם שיש ביניהם קשר זה בתוך זה, ולא באופן נפרד כמו בעולם הארצי, היא שמהווה את התשתית להתהוות הקארמה; כאשר אנו פוגשים בחיים הארציים אדם שקשור אלינו ושמשפיע על חיינו באופן מסוים – הרי זה בגלל שאנו עצמנו "שמנו" אצלו את אותו הדבר שביקשנו לפגוש: "בהוויית החיים הארצית הבאה הוא בא לפגוש בך במה שרצית לגרום למעשה לעצמך באמצעותו" (שם).
דרך כל מפגש וקשר פוגש אדם בחייו היבטים של גורלו שלו, על ההתמודדויות והאתגרים ההתפתחותיים שזה מעמיד בפניו. אנו פוגשים בחיינו אנשים שעימם יש לנו גורל משותף ומשימות להתפתחות – שנובעות ממערכות היחסים שלנו איתם בחיים ארציים קודמים. שטיינר מתאר בהקשרים שונים את האתגר החברתי בתקופתנו, ומתייחס לכך שאנו חיים בתקופה בה הולך וגובר הקושי במערכות יחסים בין בני אדם, ש"עמוסות" בקארמה רבה; האפשרות לחיות ביחד, לעבוד ביחד, לקיים קשרים באופן "טבעי" ופשוט איננה מובנת יותר מאליה: מה שנובע ממעמקי הקארמה המשותפת בין בני אדם עולה בתקופתנו באופן עוצמתי בנפש האנושית, ומאחר שכך אנו עדים לעובדה שמערכות יחסים, גם בין הקרובים ביותר, הופכות לאתגר גדול ומורכב. ב – 1916 תיאר זאת שטיינר כך: "זה ייעשה יותר ויותר קשה לבנים ובנות להבין את אימותיהם ואבותיהם, זה ייעשה יותר ויותר קשה להורים להבין את ילדיהם…." (4).
תרומת הייעוץ הביוגרפי
מאחר ובאופן טבעי בני אדם אינם זוכרים התרחשויות מחיים קודמים, הרי שמה ש"צובע" את הקשר עם אדם אחר שבחייהם נשאר חבוי במעמקים הלא מודעים של הנפש. השורשים לתגובה הרגשית שלנו כלפי בני אדם שבחיינו, ומה שחי במעמקים החבויים של מערכת היחסים שבינינו נותרים לרוב סמויים מתודעתנו.
האפשרות לעבודה מודעת עם מה שחי בקשר עם אדם אחר היא גם האפשרות למפגש עם הקארמה המשותפת שלנו, עם האתגרים והמשימות שנובעים ממנה עבור כל אחד מאיתנו, ולמעשה למפגש עם עצמנו – עם אותו חלק של מהותנו הרוחית ש"בא לפגוש בנו" דרך האדם האחר. תהליך שבו מעבדים בני אדם בתוך מערכות היחסים ביניהם את מה שחי בנפשם אחד כלפי האחר, כתוצאה מהקארמה המשותפת שלהם, רחוק מאד מלהיות מובן מאליו, ויחד עם זאת הופך לחיוני מאד בתקופתנו; הייעוץ הביוגרפי בא לשרת תהליך מורכב ומשמעותי זה, שפעמים רבות איננו אפשרי ללא סיוע מקצועי.
הייעוץ הביוגרפי מתהווה כיום מתוך המפגש שבין הבנת האתגר החברתי של תקופתנו, לבין הבנת הייחודיות של מערכת יחסים מרפאת, שמיועדת במהותה לשרת תהליכי התפתחות, צמיחה וריפוי של צד אחד בקשר. המטפל שואף לפתוח מרחב המאפשר למטופל להרגיש את עצמו ואת יחסו לאחרים גם בהיבטים הפחות גלויים לעין במציאות החיצונית של הקשר, ולעמוד על משמעותם. עבודה כזו על הרבדים הלא מודעים של הקשר מחייבת ניסיון מקצועי, גבולות נכונים וכללי אתיקה ברורים, המאפשרים למטופל נפרדות, פרטיות וחירות.
ראיית המפגש האנושי מהיבט זה, והבנת מה שקשר ומערכת יחסים בין בני אדם יכולים להיות ולאפשר מהווה את אחד מכווני ההתפתחות המהותיים של מקצוע הייעוץ הביוגרפי. כך הופך התהליך הטיפולי למקדש מסתורין של תקופתנו, בו מתאפשר לאדם מפגש עם מהותו הרוחית מתוך תהליך בין אישי המתהווה במפגש שבין אדם לאדם. "אב הדיבר" "אני-אתה", המופיע ברגעי חסד במקדש המסתורין של מערכת היחסים הטיפולית, פותח פתח לעבר חווית הזיקה שבין בני אדם כפי שהיא מתרחשת בעולם הרוח.
מאמר 4 במדור "ביוגרפיה; התפתחות וריפוי", גיליון 25 של מגזין "אדם-עולם", סתיו 2013.
- בובר, מרטין, "בסוד שיח", הוצאת מוסד ביאליק, עמ' 10.
- שטיינר ר., הרצאה מה 27.12.1918, תרגום שלי מאנגלית.
- שטיינר ר., יחסי קארמה, כרך ב', הרצאה 18, 4.5.1924.
- שטיינר ר., Psychological Distress and the Birth Pangs of the Consciousness Soul, 10.10.1916
