ביוגרפיה; התפתחות וריפוי: 1. על הנפש – דרכי התפתחות ריפוי

מדע הנפש

לו היינו צריכים לתאר את ההתפתחויות והשינויים המשמעותיים ביותר שהתרחשו במאה ה – 20, למה היינו מתייחסים – להתפתחות הטכנולוגית המסחררת? להגעה לחלל? להופעתו של המחשב ולכניסתו לכל תחומי החיים? אני רוצה להציע היבט נוסף, פחות בולט אולי, אך משמעותי ביותר: המאה ה- 20 היא המאה של הפסיכולוגיה – מדע הנפש. לראשונה הפכה הנפש מושא לחקירה ששואפת להיות לוגית, להסבר מדעי, לניתוח ולאנליזה. התייחסות לנפש האנושית והעיסוק בה עתיקים כימיה של האנושות כמובן, אך האופנים בהם נתפסת הנפש ומובנת, והאופנים בהם מתורגמת הבנה זו לכלל מימוש בתחום הריפוי הנפשי עברו שינוי גדול בהשפעתה של הדיסציפלינה החדשה. נדמה שמיותר לציין שה"מודלים" של טיפול נפשי שהתקיימו בתקופות מוקדמות יותר שונים מאד מזה שהתפתח במאה ה – 20; מספיק לחשוב על טקסי גירוש שדים, מתן קמעות, לחשים ותפילות – המבוצעים על ידי מרפאים עממיים, כוהני-דת או חכמי השבט –  כדי להיווכח בשוני הגדול שקיים ביניהם לבין הכשרה טיפולית בימינו.

מחד הפכה הנפש דרך הדיסציפלינה החדשה מושא למחקר מדעי, שיטתי ומבוקר שמניב תגליות רבות וחשובות. מאידך דומה כי האפשרות לגעת במהות הנפש עצמה הולכת וחומקת מדרך חקירה זו: "פסיכולוגיה היא הלימוד המדעי של התנהגות ותהליכים מנטליים" (1). בעבור שדה המחקר המדעי נותרה מהות הנפש נעדרת ממשות חיה, כיוון שהממשות איננה ניתנת לכימות ולהוכחה. אמנם מתוך שדה המחקר המדעי אנו שואבים ידע השופך אור על תהליכים נפשיים – על דפוסי חשיבה, למידה, זכרון, על הרגש, התנהגות, תהליכים נוירו-פסיכולוגיים ועוד – אך המגע שלו עם המהות החיה עצמה עודנו חומק ואובד במובן מסוים. זו נותרה נחלתם של ספרי השירה, או של ביטויים אמנותיים אחרים, המצויים מחוץ לתחום העיסוק המדעי בנפש. מובן שהתייחסות לאפשרות שישנה נפש גם לעולם שסביבנו, לטבע על תופעותיו השונות, נתפסת כמטפורית, שירית או אמנותית – אך לא כמציאותית.

מכתבים בלתי-גמורים

את האתגרים שעולם הפסיכותרפיה, גם הוא יליד המאה ה – 20 – כאמון על שדה הריפוי הנפשי – עמד בפניהם מתוך מצב עניינים זה ניתן לבטא דרך מילותיו של שילר (במכתב לגתה):

אם בערב, באמצע כתיבת מכתב, אני מתעייף ומניח את עטי והולך לישון, אני מוצא למחרת בבוקר את המכתב הכתוב-למחצה מונח על השולחן. בכך אינני חופשי, אבל אני חופשי לקרוע את המכתב לגזרים ולהשליכו, או לסיימו ולשלוח אותו. שם טמון החופש שלי. האם אין הדבר דומה לחיי האדם? האם אין אנו מוצאים מכתבים בלתי גמורים רבים במסלולנו לאורך החיים?.. (2)

נראה ששדה הטיפול הנפשי עודנו עומד בפני "מכתבים בלתי גמורים" רבים – ועליו לבחור באיזה אופן להתייחס אליהם. תהליך של השתחררות מן הזיהוי בין הפסיכותרפיה לבין הפסיכולוגיה המחקרית היה אחד התהליכים המשמעותיים שעבר שדה הריפוי הנפשי במאה שעברה. בזכותו מפתחים תיאורטיקנים בולטים בשדה הפסיכותרפיה תיאוריות שאינן כפופות לחובת ההוכחה המדעית, הפותחות צוהר לנבכי העושר החוויתי האנושי, תוך אפשרות למגע מעמיק איתו מבפנים.

 האנתרופוסופיה, כמדע הרוח המודרני שבא לעולם במאה ה-20, מציגה תפיסה בה מהווה הנפש האנושית ממשות – כזו שאיננה נגישה לחושים, אלא דרך ביטוייה הנגלים – המתקיימת בתווך שבין קיומו הגשמי של האדם לבין רוחו. תפיסה זו, הרואה בנפש מהות והקושרת אותה לרוחו של האדם, פותחת פתח להבנה שונה שלה, ובעיקר – להתייחסות מנקודת מבט רוחנית כלפיה. מנקודת מבט זו עולות שאלות שונות לגמרי לגביה: ממה "עשויה" הנפש, מהם "חומריה"? לאיזה עולם קשורה הנפש, מהן מערכות היחסים בינה לבין עולם זה, בינה לבין העולם המוכר לנו? אילו תהליכים מתרחשים בה? מיהם ומהם הכוחות הרוחניים הפועלים בה? לאיזה חוקיות היא נתונה? מה קורה לה במהלך החיים, ומה קורה לה לאחר המוות? באיזה אופנים קשורה נפש אנושית אחת לנפש אנושית אחרת? מה מתרחש במערכת היחסים ביניהן? כיצד משפיעה הקארמה על מבנה הנפש ועל היווצרותן של מערכות יחסים אלו? באילו אופנים חי ה"אני" הרוחי בנפש, וכיצד היא יכולה להפוך לו לכלי? מה הוא  ריפוי, ומה מאפשר אותו? לשאלות אלו ולרבות אחרות מתייחסת האנתרופוסופיה, ועשויה להוות מתוך כך מצע עשיר והשראה לתחום הריפוי הנפשי.

מדור זה מתעתד לתאר היבטים שונים של העיסוק בתחום הריפוי הנפשי המבוסס על האנתרופוסופיה – על השאלות, האתגרים, האפשרויות וההתמודדויות שקשורות בו – תוך קישורם לתהליכים ולהתרחשויות בשדה רחב זה, ובחינת האפשרות לדיאלוג משמעותי ומפרה הן עם מתודות ריפוי נוספות שפותחו מתוך האנתרופוסופיה, והן עם גישות שונות משדה הפסיכותרפיה של ימינו.

הולדת הייעוץ הביוגרפי

כמדע-הרוח המודרני מהווה האנתרופוסופיה אימפולס להתחדשות בחיי המעשה בתחומיהם השונים בתקופתנו – כך בתחומי החינוך, הרפואה, החקלאות, האמנות ובתחום החברתי. בשונה מבתחומים הללו, הבסיס ליצירתה של תורת ריפוי נפשי מתוך האנתרופוסופיה לא ניתן על-ידי רודולף שטיינר בחייו, ומתהווה ומתפתח מתוך עבודתם של אנשים שונים, שיוצרים את הדרכים בהן יכולה תורת הנפש האנתרופוסופית להפרות ולהעשיר את תחום הריפוי הנפשי.

חלוץ ראשון בתחום זה היה ברנרד ליווכוד, רופא – פסיכיאטר הולנדי, שחי בין השנים 1905-1992. בתחילת שנות השלושים הקים ליווכוד את המוסד האנתרופוסופי הראשון לחינוך מרפא בהולנד. לאחר מלחמת העולם השנייה החל לעסוק בייעוץ  לתעשיינים בתחומים של יחסי אנוש ובעיות ארגוניות במפעלים, ובכך ייסד את תחום הייעוץ הארגוני האנתרופוסופי. בשנות השבעים ייסד ליווכוד את ה"אוניברסיטה החופשית", שנועדה לאפשר לסטודנטים תהליך לימודי תוך בחינה של כוון התפתחותם האישי.

ליווכוד זיהה בתוך רוחב היריעה העצום של התורה האנתרופוסופית את הפוטנציאל להתהוותה של דיסציפלינת ריפוי נפשי הנשענת על האנתרופוסופיה, לה נתן את השם "תרפיה ביוגרפית". הוא ליקט מתוך כתביו של שטיינר ידע אזוטרי שהוא בעל רלוונטיות לעבודה תרפויטית, וריכז ידע זה בספריו (3), בהם הציג אסכולה תרפויטית המבוססת על דימוי האדם שמתוך האנתרופוסופיה ועל החוקיות הביוגרפית, לצד דיאלוג פתוח עם אסכולות ריפוי בנות זמנו.

מתוך עבודתו זו של ליווכוד התפתחה ה"עבודה הביוגרפית" כדרך של עבודה סדנאית, המשלבת התבוננות מעמיקה על הביוגרפיה האישית, בתקופות החיים השונות, ביחד עם התייחסות לחוקיות הביוגרפית האוניברסאלית שמתארת התורה האנתרופוסופית. שילוב זה – בין עבודה פנימית משמעותית עם הביוגרפיה האישית לבין התייחסות לחוקיות כללית – מהווה דרך רבת עצמה לתהליכי שינוי, התפתחות וריפוי; המגע שמזמן תהליך זה עם המהות הרוחנית האינדוידואלית, על אתגריה והתמודדויותיה בחיים אלו, הינו כוח מרפא רב עצמה.

העבודה הביוגרפית מתפתחת מאז ומפרה שדות מגוונים של תהליכים בין-אישיים – בעבודה פרטנית, קבוצתית, ארגונית ועוד. מתוך עבודה זו התהווה מקצוע ה"ייעוץ הביוגרפי" (biographical counselling) המוכר לנו כיום כמקצוע תרפויטי שניזון מתמונת האדם האנתרופוסופית-ביוגרפית ומכוחה המרפא, ושעושה שימוש בתובנות ובכלים משדה הריפוי הנפשי הרחב. כך התהווה בתוך המקצוע זרם המשלב עבודה טיפולית דינמית על הפצע הנפשי, בד בבד עם עבודה על התמונה הרוחית-ביוגרפית הכוללת.

מקצוע הייעוץ הביוגרפי הינו, כאמור, מקצוע צעיר ומתהווה. בפורום בין-לאומי של ראשי הכשרות בייעוץ ביוגרפי מתבררת בשנים האחרונות החשיבות שבהכרת הטווח עליו משתרע המקצוע ובהכלתם של אופני המימוש השונים שלו כריבוי מבורך של דרכי ריפוי שונות. במקביל הולכת ונוצרת הבחנה בין זרמים, החולקים מרחב משותף של ידע ושל תפיסת אדם, אך מביאים אותו לכלל מימוש באופנים שונים, תוך הכרה בחשיבות שבהגדרת קריטריונים מקצועיים שונים עבור כל זרם.  

תהליכים אלו אינם מתרחשים בחלל ריק, ומהווים חלק מהשינויים העוברים על עולם הפסיכותרפיה של ימינו. באנגליה מתקיים היום מודל שונה מזה המוכר לנו בישראל להכרה בתחומי הייעוץ והטיפול הנפשי, לקריטריונים להכשרה ולעיסוק בהם, המבוסס על הכרה בחופש לקיים דרכי טיפול הנובעות מתפיסות עולם ותמונות אדם שונות, תוך הגדרת סטנדרטים מקצועיים משותפים. גם בישראל מתרחשים שינויים חשובים בתחום זה, הבאים לידי ביטוי בהקמתו של ה"איגוד הישראלי הרב-תחומי לפסיכותרפיה". איגוד זה נועד לאפשר הכרה מקצועית בפסיכותרפיה כתחום מקצועי שאיננו כפוף בהכרח למקצוע-אב או הכשרה אקדמית ספציפית. הכרה זו נשענת על לימודי ליבה, דרישות מקצועיות וסטנדרטים ברורים, אך מאפשרת מגוון וריבוי של גישות ודרכים טיפוליות.

ההתפתחויות שתוארו לעיל מהוות עדות לתהליך של התבגרות והבשלה שעובר תחום הביוגרפיה בשנים האחרונות, הבא לידי ביטוי בריבוי ובמגוון הדרכים שמתהוות מתוכו. נדמה שכך אנו נענים לאתגרי ה"מכתבים הבלתי גמורים" של המקצוע כיום. במדור זה אתייחס לייחודה של התפיסה הביוגרפית, ולדרכים השונות בהן היא באה לכלל מימוש. תפיסה זו חיה תמיד במפגש שבין החוקיות האוניברסאלית לבין הייחודיות האינדיווידואלית, ומזמנת את האדם לבוא במגע עם מהותו הרוחנית הייחודית, ולהביא לריפויו.

מאמר מבוא למדור "ביוגרפיה; התפתחות וריפוי" בגיליון 22 של מגזין "אדם-עולם", סתיו 2012.

1. Atkinson et.al., Introduction to Psychology, 10^th edition, HBJ.
2. ליווכוד, ב. שלבים, משבר והתפתחות אצל היחיד, הוצאת תג, עמ' 162.
3. שהבולטים שבהם:
4. שלבים, ראה הערה 2.
5. אדם על הסף, הוצאת בדולח.