בין זיגמונד פרויד והפסיכואנליזה לבין רודולף שטיינר והאנתרופוסופיה / פודקאסט במסגרת הסדרה "פסיכואנליזה" ב"בר-דעת" – הפודקאסט של אוניברסיטת בר-אילן

מאמר זה מתבונן בסיפור גן-עדן ומתאר באמצעותו את הארכיטיפים של פציעה וריפוי. ארכיטיפ הפציעה קשור במוגבלותה של הידיעה העצמית שקיבלו אדם וחווה כשאכלו מעץ הדעת ובאובדנה של חווית נראותם על-ידי אלוהים: בעקבות הגירוש מגן עדן, בני אדם אינם חווים את אפשרות ההיראות לעומק מהותם, ואילו עיניהם שלהם, שנפקחו, אינן מסוגלות לאפשר ראייה כזו. תוך קישור למושג ה"זולתעצמי" הקוהוטיאני, מגדיר המאמר את ארכיטיפ הריפוי כחתירה ל"ראייה" של אדם במהותו השלמה.
המאמר פורסם בגיליון 20 של מגזין "אדם-עולם".

מאמר זה מבוסס על הרצאה שנתתי במאי 2018 בכנס הישראלי התשיעי לחקר רוחניות עכשווית באוניברסיטת חיפה.
המאמר מציג את עיקריה של שיטתו הפילוסופית של שטיינר ואת שלוש נקודות המבט על תהליך הטיפול הנפשי שמאפשר הדיאלוג בינה לבין החשיבה הפסיכואנליטית:
נקודת מבט הכרתית, שמבעדה נתפס תהליך זה כתהליך של התרחבות התודעה; נקודת מבט אונטולוגית שקושרת בין התרחבות תודעתית לבין התפתחות ה"אני"; ונקודת מבט אתית שמתארת את אפשרות התפתחותו של אדם אל עבר מהותו כישות ייחודית, מוסרית וחופשית.
מתוך שילובן של נקודות מבט אלו, מציע המאמר לראות בתהליך של טיפול נפשי דרך מודרנית להתפתחות רוחנית.

בהתבסס על האפיסטמולוגיה למדעי האדם שמבססת משנתו הפילוסופית של שטיינר, מציע מאמר זה אפשרות לראות בתהליך של התבוננות ביוגרפית – התבוננותו של אדם על סיפור חייו – פרקטיקה של חקירה מדעית. עניינה של חקירה זו איננו ניסוחן של הכללות ומסקנות שתהיינה תקפות גם במקרים נוספים, להפך: חקירה כזו חותרת להגיע להבנתה של תופעה יחידנית – אדם מסוים על יחידותו, ייחודו ומיוחדותו. תוך עיון במושג ה"אני" שמעצבת הגותו האנתרופוסופית של שטיינר, מציג המאמר את האפשרויות והסכנות הכרוכות בפרקטיקה זו.
המאמר פורסם בכרך "ביוגרפיות 2021" של המגזין "אדם-עולם"